<h1>אבודרהם סדר תפילת יום הכפורים</h1>
<h2>דף כ.</h2>
והרב רבי יצחק בן גיאת כתב, שתוקעין בשופר, כדי לערבב את השטן, דאמרינן בפרק קמא דיומא (כ' ע"א) שהשטן יש לו רשות להשטין כל ימות השנה, חוץ מיום הכפורים, שאין לו רשות, שנאמר (זכריה ג', ב') יגער ה' בך השטן, בגימטריא שס"ד, כמנין ימות החמה פחות יום אחד, שהוא יום הכפורים, ולמוצאי יום הכפורים ירצה להשטין, וקול השופר מערבבו, שופר, נוטריקון אין שטן ואין פגע רע. ואל יקשה מה שכתוב באיוב (א', ו') ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם. ותרגם המתרגם והוא ביום דינא רבא יום שבוק סורחנייא אתו כיתי מלאכיא למיקם בדינא קדם ה'. שמשמע שהוא משטין גם ביום הכפורים, יש לומר, כי קודם מתן תורה היה משטין, אבל כיון שנתקדש יום זה. וניתנו בו הלוחות, והוא יום מחילה וסליחה, אינו יכול להשטין, ועליו נאמר (משלי ט"ו, י"ח) איש חמה יגרה מדון, איש חימה בגימטריא השטן.
<h2>דף לו:</h2>
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתמחול לנו על כל חטאתינו, ותכפר לנו על כל עונותינו, ותמחול ותסלח לכל פשעינו, והמון העם אומרים שתמחול לנו על כל עונותינו ותכפר לנו על כל פשעינו, ותמחול ותסלח לכל חטאתינו. ואפשר, שהטעם לדבריהם, כדי להסמיך לכל חטאותינו לעל חטא. ולא יתכן, דגרסינן ביומא בפרק אמר להם הממונה (ל"ו ע"ב) תנו רבנן, כיצד מתודה, אומר עויתי פשעתי חטאתי לפניך, אני וביתי. וכן בשעיר המשתלח הוא אומר (ויקרא ט"ז, כ"א) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאותם. וכן במשה הוא אומר (שמות ל"ד, ז') נושא עון ופשע וחטאה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים, עונות אלו הזדונות, וכן הוא אומר (במדבר ט"ו, ל"א) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. פשעים אלו המרדים. וכן הוא אומר (מלכים ב ג', ז') מלך מואב פשע בי, ואומר (שם ח', כ"ב) אז תפשע לבנה בעת ההוא. חטאות אלו השגגות, וכן הוא אומר (ויקרא ד', ב') נפש כי תחטא בשגגה, וכי מאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות, אלא כך הוא מתודה, חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי. וכן בדוד הוא אומר (תהלים ק"ו, ו') חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו. וכן בשלמה הוא אומר (מלכים א ח', מ"ז) חטאנו והעוינו רשענו, וכן בדניאל הוא אומר (דניאל ט', ה') חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו, אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, בשעה שישראל חוטאין לפניך, ועושין תשובה, עשה להם זדונות כשגגות. פירוש, ובשעיר המשתלח נמי הכי קאמר, והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם, שיהו ככל חטאתם. ופסק רבינו סעדיה, והרב רבי יצחק בן גיאת, ובעל העיטור, כרבי מאיר. אבל בעל הלכות גדולות, ורב פלטוי, והריא"ף, ורבינו חננאל, פסקו כחכמים. ובתורת כהנים תני כחכמים, וכן נוהגין העולם, הנה נתבאר שצריך להקדים חטא לעון, ועון לפשע. יש סידורים שכתוב בהן על חטא על סדר אלפא ביתא, ומפרט בו החטאים, ונכון הוא. וכן כתב רב עמרם, והרמב"ם ז"ל, והרב רבי יונה, שצריך לפרט את החטא, וזהו נוסחו. על חטא שחטאנו לפניך באונס, שאנסוהו גוים לעבור על אחת מכל המצות האמורות בתורה, ואם לאו יהרגוהו שיעבור ואל יהרג, שנאמר במצות עשה (ויקרא י"ח, ה') אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ולא שימות בהם, חוץ מעבודת אלילים, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, שיהרג ואל יעבור (פסחים כ"ה ע"ב). בבלי דעת, כמו שנאמר (דברים י"ט, ד') אשר יכה איש את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו מתמול שלשום. בגלוי על שם (שם כ"ט, כ"ח) והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. בדעת ובמרמה, שחטא מדעתו, או רימה את חבירו. בהרהור הלב, לשון חכמים הוא, ואמרו חכמינו ז"ל (יומא כ"ט ע"א) הרהורי עבירה קשין מעבירה. בוידוי פה, כגון ששאלוהו אם חטא ואמר כן חטאתי. בזדון מלשון (תהלים קי"ט, ס"ט) שקר זדים. בחוזק יד, כגון שנתחזק על חבירו, וחטא לו. בטומאת שפתים, על שם (ישעיה ו', ה') כי איש טמא שפתים אנכי, וזהו נבלות הפה. ביצר הרע, שהסיתו לדבר עבירה. ביודעים, כמו שנאמר (ויקרא ד', כ"ג) או הודע אליו חטאתו. בלא יודעים, כמו שנאמר (שם ה', י"ז) והוא לא ידע ואשם. בכחש ובכזב, כמו שנאמר (שם ה', כ"א) וכחש בעמיתו בפקדון, ועל שם (תהלים ע"ח, ל"ו) ובלשונם יכזבו לו. בלשון הרע, על שם (שם י"ב, ד') לשון מדברת גדולות. במראית העין, כגון שראה בעיניו דבר ערוה, וחמד אותה, וזהו שכתוב (במדבר ט"ו, ל"ט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. בנשך ובתרבית, כמו שנאמר (ויקרא כ"ה, כ"ו) אל תקח מאתו נשך ותרבית. בשיח שפתותינו, כגון שדיבר רעה על חבירו, והוא על שם (תהלים ס"ט, י"ג) ישיחו בי יושבי שער. בסתר, על שם (שמואל ב י"ב, י"ב) אתה עשית בסתר. ועל שם (תהלים י', ח') במסתרים יהרוג נקי. בעינים רמות, על שם (משלי ו', י"ז) עינים רמות לשון שקר. בפתחון פה, כלומר, ברוב דברים, וזהו שכתוב (שם י', י"ט) ברוב דברים לא יחדל פשע. בצעדי רגלים, על שם (שם ו', י"ח) רגלים ממהרות לרוץ לרעה. בקפיצת יד, על שם (דברים ט"ו, ז') לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. ברצון, שחטא ברצונו, בלא שום אונס. ובשגגה, על שם נעשתה לשגגה. בתמהון לב, שחטא בתמהון לב, על שם (שם כ"ח, כ"ח) ובתמהון לבב. על חטאים שאנו חייבים עליהם אשם, שנאמר (ויקרא ז', א') וזאת תורת האשם. קרבן, זה קרבן עולה, שהיא מכפרת על הרהורי הלב, כמו שנאמר (יחזקאל כ', ל"ב) והעולה על רוחכם. חטאת, שנאמר (ויקרא ו', י"ח) זאת תורת החטאת. מיתה בידי שמים, כגון זר שאכל תרומה, שנאמר בה (שם כ"ב, ט') ומתו בו כי יחללוהו. כרת, כגון מי שנאמר בו (בראשית י"ז, י"ד) ונכרתה הנפש ההוא. מלקות ארבעים, והן כל לאוין שבתורה. והסימן לאלו, כדי שלא יטעה האדם, להקדים אחד מהם לחברו, אק"ח מכ"ם. על חטאים שאנו חייבים עליהם ארבע מיתות בית דין, והם סקילה שריפה הרג וחנק. יש שקורים החי"ת בקמ"ץ, ויש שקורין אותה בסגו"ל, והוא הנכון, שהיא על משקל הרג. וכן שמעתי שהיה קורא הרא"ש. ובסדר רב עמרם ורבינו סעדיה כתוב סקילה שריפה סמוך עם מה שלפניו, בלא פירוד. על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, בין שיש בה קום עשה, הוא חוזר על מצות עשה, ובין שאין בה קום עשה, הוא חוזר על מצות לא תעשה. בין שגלויים לנו, ובין שאינן גלויים לנו, על שם (דברים כ"ט, כ"ח) והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. את שגלויים לנו כבר אמרנום לפניך ה' אלהינו, שעד עתה פרטנו הגלויות לנו, ואת שאינן גלויים לנו הכל גלוי וצפוי לפניך ה' אלהינו, וחטאנו על כולם, כמו שנאמר הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, כך קורין המון העם. ולא יתכן, כי הכתוב לא בא להורות שאנו חוטאים על כולם, אלא בא להורות שהכל גלוי לפניו. והנכון שלא לומר וחטאנו על כולם, אלא הכל גלוי וצפוי לפניך ה' אלהינו, כמו שנאמר הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. וכן כתב הרב מאיר מרוטנבורק, שאין נכון לאומרו, וגם רב עמרם ורבינו סעדיה לא כתבוהו. כי אתה סולחן לישראל, על שם (תהלים פ"ו, ה') כי אתה ה' טוב וסלח, ומוחלן לשבטי ישורון, לקח לשון לשבטי ישורון, לרמז עלותם לרגל לירושלים, להתכפר ולהתפלל, על שם (שם קכ"ב, ד') ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה'. ויש לנו ללמוד מן השבטים, שהיו מניחים בתיהם ובאין ממרחק לירושלים, להתכפר בקרבנותיהם, כל שכן אנחנו, שאין אנו זזים ממקומנו שיש לנו להודות לשם ה' ולבקש מחילה וסליחה. ומבלעדיך אין לנו מוחל וסולח, על שם (ישעיה מ"ד, ו') ומבלעדי אין אלהים. ויש אומרים ומבלעדיך אין לנו מוחל וסולח אלא אתה. וכתב רבינו סעדיה, המוסיף אלא אתה אחר שאומר ומבלעדיך, טועה הוא. וכבר ביארנו למעלה, בסוף תפילת שמונה עשרה, שהחותם כאן ברוך אתה ה' במלך הסלחן שהוא טועה, ועוד אם כן הוי להו שמונה ברכות בתפילה, ואנן שבע תנן בלבד. אלהי עד שלא נוצרתי, פירוש, קודם שלא נוצרתי, איני כדאי, לא הייתי חשוב והגון להיות נוצר. ועכשו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי, פירוש, מה אני ומה חשיבותי. עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי, שאני עפר. הרי אני לפניך ה' אלהי ככלי מלא בושה וכלימה יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא אחטא, כלומר, לסייעני שלא אחטא, על דרך מאמרם ז"ל (יומא ל"ח ע"ב) הבא ליטהר מסייעין אותו. ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים. מרוק, ענין שטיפה והדחה כמו (ויקרא ו', כ"א) ומרק ושטף במים, כלומר הפרע ממני, אך ברחמים. ובקשה זו היא שנויה בברכות בסוף פרק היה קורא בתורה (י"ז ע"א). ואומר שליח צבור קדיש, ומתחיל בסליחות ותחנונים ופזמונים ווידויים, ווידוי גדול בכללם, כמו שאומר באשמורת, ואחר כך אומר מה נאמר לפניך יושב מרום. על חטא, על חטאים, סקילה שריפה הרג וחנק, עד ומוחל וסולח. ואומר אדיר ונאור, על שם (תהלים ע"ו, ה') נאור אתה אדיר. בורא דוק, על שם (ישעיה מ', כ"ב) הנוטה כדוק שמים. וכנה השמים בלשון דוק, שרצה לומר קרום, מפני שהם כקרום, וכן בלשון חכמים ז"ל (עבודה זרה ה' ע"ב) בדוקין שבעין. וחלד היא כינוי לארץ, על שם (תהלים מ"ט, ב') האזינו כל יושבי חלד. גולה עמוקות, על שם (איוב י"ב, כ"ב) מגלה עמוקות מני חושך ויוציא לאור צלמות. דובר צדקות, על שם (ישעיה ס"ג, א') אני מדבר בצדקה רב להושיע, הדור בלבוש, על שם (ישעיה ס"ג, א') זה הדור בלבושו. ואין זולתו, על שם (דברים ד', ל"ה) אין עוד מלבדו. זוכר הברית, על שם (שמות ו', ה') ואזכור את בריתי. חונן שארית, על שם (עמוס ה', ט"ו) אולי יחנן ה' אלהי צבאות שארית יוסף. טהור עינים, פירוש, זך המראה. טהור, מלשון (שמות כ"ד, י') וכעצם השמים לטוהר. עינים, מלשון (במדבר י"א, ז') ועינו כעין הבדלח, וכן (יחזקאל א', ד') וארא וגו' כעין חשמל. יושב שמים, על שם (תהלים ב', ד') יושב בשמים ישחק. קרוב לקוראיו רחום וחנון, על שם (שם קמ"ה, י"ח) קרוב ה' לכל קוראיו, רחום וחנון, פסוק הוא (שם ק"ג, ח'). ככתוב על יד נביאך, מי אל כמוך וכו'. ואחר כך אומר ויעבור, ואומר קדיש שלם. ואם חל בשבת אומר ויכלו, וברכת מגן אבות בדברו, כמו בשאר שבתות. וחותם בשל שבת בלבד, ואינו מזכיר של יום הכפורים. וכבר כתבנו הטעם, בתפילת ליל שבת. ואומר קדיש, ואחר כך סליחות ותחנונים, ואחר כך אומר קדיש שלם, ומתחיל לקרות מתהלים מן אשרי האיש עד לבטח תושיבני (שם א' ד'). ויש שקורין עד סוף מזמור ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ (שם ח', י'). ואחר כך אומר קדיש יהא שלמא רבה.
<h2>דף עז:</h2>
ולענין נטילת ידים שחרית של יום הכפורים ותשעה באב, יש מחלוקת בין המפרשים. הרמב"ם ז"ל כתב שאין נוטלין. וכן נראה מפירוש רש"י ז"ל. ובתוספות כתבו שנוטלין. וכן כתב רבינו תם, דהוי כמו שידיו מלוכלכות בטיט ובצואה, שמותר, דקיימא לן שאפילו היה גופו מלוכלך בטיט ובצואה, רוחץ כדרכו ואינו חושש, וכן נראה מהירושלמי. וכן כל היום שעשה צרכיו, או הטיל מים, ושפשף בידו ניצוצות, נוטל ידיו להתפלל. וכן כתב הרב רבי יצחק בן גיאת. וכתב עוד, שאם היה לכלוך על פניו, או לפלוף על גבי עיניו, שמותר להעבירו במים. וגאון כתב, שאם היה רגיל להעביר לפלוף מעיניו במים בשחרית כל השנה, שהוא אסטניס, מעבירו כמו כן ביום הכפורים, דהוי כמלוכלך בטיט וצואה, אבל לא אדם אחר. וההיא דאמרינן (ע"ח ע"א) שורה אדם מפה במים בערב יום הכפורים, ועושה אותה כמין כלים נגובים, כלומר, שעושה אותם מעט לחים, לא שנתיבשו הרבה, ולמחר ביום הכפורים מעבירה על גבי עיניו, ואינה ליטול ידיו שחרית, כמו שטועין בני אדם, אלא מעבירה על גבי עיניו, להצטנן בה, ואינו חושש. וכן כתב בעל העיטור, דשחרית נוטל ידיו כדרכו, ואינו חושש, ומברך על נטילת ידים, אבל פניו אסור. ויש אומרים שאין לברך ביום הכפורים ובתשעה באב על נטילת ידים. ולא שעשה לי כל צרכי מפני שאסור בנעילת סנדל. וכן כתב הרמב"ם ז"ל, ורוב המפרשים הסכימו שמברך. וכן כתב הרא"ש ז"ל, דכיון דבידו וברשותו הם (לעולם) [לנעלם] כגון מפני סכנת עקרב מותר, יכול לברך כסדר כל השנה כולה. ולאו דוקא כי סיים מסנה, כי היכי דלא שמע קול תרנגול מברך, מפני שבידו היה.
<h2>דף פב.</h2>
ערבית נכנסין לבית הכנסת, ומוציא שליח צבור ספר תורה, ואוחזה בידו, ומברך שהחיינו, דקיימא לן אומר זמן בראש השנה וביום הכפורים, וזמן אומרו אפילו בשוק (ערובין מ' ע"ב). אלא שתקנו לאומרו על הכוס, היכא דאיכא כוס, והכא אי אפשר לאומרו על הכוס, דאי אמר זמן קבליה ליום הכפורים עליה ואיתסר ליה למשתי. ולא יהבינן ליה לינוקא, דילמא אתי למסרך, פירש, יבא לשתות אף לאחר שיגדל. וכתב אחד מן החכמים, תמיה לי ביין קידוש דיום הכפורים, אמאי גזרינן דילמא אתי למסרך, והנה אנו מאכילין את הקטן, ולא גזרינן דילמא אתי למסרך כשהוא גדול, שאנו מחנכין אותו כשהוא בן עשר שנים לשעות, ואומרים לו, דעד עתה שהיה קטן, והיה סכנה אם יתענה, אנו מאכילין אותו, ועכשיו שהוא גדול אסור לאכול, וכמו שאנו עושין באכילה, נוכל לעשות ביין הקידוש. ותירץ, דמשום הכי גזרו ביין קידוש דילמא אתי למסרך, כיון שהקהל נותנין לו לשתות הקידוש, והוא אינו מבקש לשתות, דסבר מצוה היא זאת, ואתי למסרך לכשיהיה גדול, אבל כשאנו מאכילין אותו כשהוא מבקש לאכול, או אפילו אינו מבקש, מפני רעב שיש לו, לא אתי למסרך, שיאמר משום סכנה האכילוני והשקוני, ולא גזרינן דילמא אתי למסרך. עוד יש לפרש, כי יין הקידוש שהוא בכניסת הלילה, ועדין אינו צמא לשתות, אם ישתה אתי למסרך. אבל כשמאכילין אותו בחצי היום, כשהוא רעב וצמא, לא אתי למסרך, דמידע ידעי כי מפני חשש הסכנה האכילוהו.
<h2>דף פז:</h2>
ערב יום הכפורים נוהגין במקצת מקומות לשחוט תרנגול לכפרה, וכן כתב בתשובת הגאונים, וששאלתם, שאנו רגילין לשחוט ערב יום הכפורים תרנגול, ואין אנו יודעין מנהג זה למה, אי משום תמורה, מאי שנא תרנגול מבהמה וחיה, האי ודאי קושיא היא, אלא שיש בה שני טעמים, אחד, שהתרנגול מצוי בבית מכל בהמה וחיה ועוף. ועוד יש במקומות עשירים שעושין תמורה אילים, ועיקר בעלי קרנים, דמות אילו של יצחק אבינו, לפיכך לא דבר קבוע הוא. ועוד שמענו מחכמים הראשונים, שאף על פי שבהמה דמיה יקרים יותר מתרנגול, אף על פי כן תרנגול מובחר, לפי ששמו גבר כדאמרינן בברכות (י"ט ע"ב) מאי קריאת הגבר, אמר רב קרא גברא. דבי רבי שילא אמרי קרא תרנגולא. ותניא כוותיה דרבי שילא, היוצא קודם קריאת הגבר דמו בראשו. וכיון ששמו גבר, תמורת גבר בגבר טפי מהני ומעלי. וכך רגילין כאן, אוחז שליח צבור התרנגול, ומניח ידו על ראשו, ונוטלו ומניחו על ראש המתכפר, ואומר זה תחת זה. זה חילוף זה. זה מחולל על זה. ומחזירו עליו פעם אחרת. ואומרים (תהלים ק"ז, י') בני אדם יושבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל. יוציאם מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק. אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו. ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם. ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם. יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. (שמות כ"א, כ"ג) נפש תחת נפש. ועושה כסדר הזה ארבעה פעמים, ואחר כך מניח ידו על ראש התרנגול, תבנית סמיכה, וסומך עליו, ושוחטו לאלתר, תיכף לסמיכה שחיטה. ורגילין לתתו לעניים, כדי שיהיה כפרה לנפשו, ומה שרגילין לזרוק את ראשו על הגג, כדי ליתנו לעופות, יש סמך לזה, מההיא דפרק גיד הנשה (חולין צ"ה ע"ב) רמי בר תמרי איקלע למערבא במעלי יומא דכפורי, חזא דקא שדו כבדא וכוליתא, אזל שקלינהו, משום דהאידנא דהתירא שכיח טפי.
ונהגו לטבול ערב יום הכפורים. וכתב רב עמרם, טובל אדם בשעה שביעית או בשמינית, ומתפלל מנחה, וכתב רבינו סעדיה, בעליתו מלטבול מברך על הטבילה. וכתב הרא"ש, שאין דבריו נראין בזה, שלא מצאנו בתלמוד רמז לטבילה זו, ואינה לא יסוד נביאים ולא מנהג נביאים ולא עדיפא מערבה, דאמרינן (סוכה מ"ד ע"ב) חביט חביט ולא בריך, קסבר מנהג נביאים הוא. ואי משום דאמר רבי יצחק (ראש השנה ט"ז ע"ב) חייב אדם לטהר את עצמו ברגל, היינו לטהר את עצמו מכל טומאות, ואף מטומאת מת, ולהזות עליו שלישי ושביעי, והאידנא אין לנו טהרה, וכיון שאין בעלי קריין טובלין כל השנה כולה, אין חובה לטבילה זו, ואין לברך עליה, אלא שנהגו העולם לטהר עצמן מקרי ביום הכפורים, וסמכו על מדרש של פרקי דרבי אליעזר (עיין פמ"ו) שנקיים כמלאכי השרת ביום הכפורים. וכתב רבי יהודאי, וששאלתם, הטובל לכבוד שבת, או לכבוד יום טוב, או לכבוד יום הכפורים, צריך לברך או לא. כך שנו חכמים ז"ל, מיום שחרב בית המקדש אין עלינו חובה לטבול מן התורה, אלא לביאת מקדש, עד שיתקיים וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. וכיון שאין עלינו בזמן הזה חובה, אם יטבול אסור לברך, אבל הנדה בזמן שהיא טובלת, כדי שתהיה מותרת לבעלה, צריכה לברך, מפני שהיא חובה עליה. וכתב רבינו יהודה מפי ר"י, המברך על הטבילה ערב יום הכפורים ברכה לבטלה היא. ובספר התשב"ץ כתוב וטבילה ביום הכפורים אינה צריכה אלא בשביל טהרה.
וצריך להתודות במנחה, קודם סעודה המפסקת, כדתניא (יומא פ"ז ע"ב) מצות וידוי יום הכפורים עם חשכה. אבל אמרו חכמים מתודה קודם אכילה, שמא תטרף דעתו עליו מחמת הסעודה, שלא יוכל להתודות אחר כך. והיכן אומרו, יחיד אומרו אחר שגמר תפילתו, קודם שעקר את רגליו. ושליח צבור ביום הכפורים אומרה בתוך התפילה. ועיקר הוידוי הוא אבל חטאנו, אלא שנהגו לומר גם שאר דברים, כגון מה נאמר לפניך, ואתה יודע רזי עולם, ועל חטא, ועל חטאים, ואלהי עד שלא נוצרתי. ולענין חזרת שליח צבור את הוידוי במנחה. כתב אבי העזרי שאין לו להחזירו, כיון שאינו יכול לאומרו באמצע התפילה, כמו בשאר התפילות, וגם כי לא נתקן במנחה אלא משום גזירה שמא יארע אונס, וכן דעת הרב רבי יצחק בן גיאת, ורבינו האי כתב, אין מנהג שיתודה שליח צבור במנחה. אבל אם רצה להרויח בברכה המרבה לסלוח כגון וידוי, אין מונעין אותו, וכתב בתשובה אחרת, יפה השיבו הראשונים על שאלתכם בוידוי ערב יום הכפורים, שלא לאומרו שליח צבור בברכת סליחה, שלא שמענו בבבל שאומר שליח צבור וידוי בתפילת המנחה של ערב יום הכפורים, ולדבריכם, שאתם צריכים לכך, מפני שאין הצבור בקיאין, צריכין אתם להודיע, כי כל אחד ואחד צריך להתודות אחר תפילתו, קודם שיאכל סעודה המפסיק בה, אבל רב עמרם כתב, שליח צבור אומר וידוי במנחה, לאחר שיסיים תפילתו, כדי להוציא את הרבים ידי חובתן. ואחר כך אומר אבינו מלכנו וגומר, ואומר קדיש תתקבל, ונהגו בספרד שחוזר השליח צבור התפלה, וכשיגיע לברכת סלח לנו אומר סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחול לנו מלכנו על ידי רחמיך הרבים, ואומר אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך תפילתנו. ואומר הוידוי, ואחר כך אומר מה נאמר לפניך יושב מרום. על חטא, על חטאים, סקילה ושריפה, עד מוחל וסולח, וחותם כי אל טוב וסלח אתה, ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלח. ואומר ראה נא בעניינו, וגומר התפילה, ואומר קדיש תתקבל.
ואומר כל נדרי ואסרי וכו'. די נדרנא. ודי חרמנא ודי אשתבענא, ודי אסרנא על נפשתנא, מיום הכפורים שעבר, עד יום הכפורים זה שבא, כולהון איתחרטנא בהון וכו'. שמתכוונים להתיר הנדרים, והשבועות, והחרמות, אולי עברו עליהם, וכדי להנצל מן העונש. והוקשה לרבינו תם, מה מועיל להתיר על מה שעברו כבר, והנהיג לומר מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה. וגם הנהיג לומר דנדרנא, ודי אשתבענא, כי אמר שפשט זה המנהג, מדתנן בנדרים (כ"ג ע"ב) הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה, יעמוד בראש השנה, ויאמר, כל נדרים שאני עתיד לידור בזו השנה יהיו בטלים, והוא שלא יזכור לתנאו בשעת הנדר, שאם הוא זוכר לתנאו, ואפלו הכי נודר, הרי מבטל התנאי, והנדר קיים, אבל כשאינו זוכר לתנאו אז מועיל התנאי. ולכך צריך לומר כולהון (די חרטנא) [איחרטנא] בהון, כלומר, אם אשכח ואדור, מעתה אני מתחרט עליהם, ומתנה שיהיו בטלים, ומיהו ביטול זה אינו מועיל אלא לנדרי עצמו, ושבועה שישבע מעצמו, אבל נדר שחבירו מדירו, ושבועה שחבירו או בית דין או הקהל משביעין אותו, אין מועיל להם ביטול. וכתב הרא"ש, ומיהו נראה כמנהג קדמונים, דכל לשון כל נדרי מוכח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם בשנה שעברה, ומתירין אותם, כדי לינצל מן העונש, ולכך אומר אותו שלשה פעמים. ואומר (במדבר ט"ו, כ"ו) ונסלח לכל עדת בני ישראל וגומר, כי צריכין כפרה לאותם שעברו, וכן כתב רבי סעדיה, שנתקן על הנדרים שעברו עליהם בשנה שעברה, וכתב עוד, דכי תיקון רבנן לומר כל נדרי לעדה ששגה ואסרה איסר על נפשם (דשבועה) [בשבועה] בבית הכנסת, כגון נדרי שגגות ואונסין ושגגת צבור, כמו שנאמר (שם) ונסלח לכל עדת בני ישראל. אבל מי שנשבע כל השנה, לבטל שבועתו ולהתירה לא. ובסדר רב עמרם ישנו. ונוהגין לאומרו קודם ברכו, משום דאמרינן בשילהי שבת (קנ"ז ע"א) ובמסכת נדרים (ע"ז ע"א) דאין נשאלין לנדרים בשבת, אלא לצורך השבת, אבל רב נטרונאי כתב, אין נוהגין לא בשתי ישיבות ולא בבבל להתיר נדרים, לא בראש השנה, ולא ביום הכפורים, אך שמענו שיש מקומות שאומרים כל נדרי, אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מרבותינו, וכל שכן נדרים ושבועות שעברו כבר, שאין מתירין, ואין מורין לאלתר להתיר, דמה מועלת התרה למי שמתנה אחר נדרו שיהא בטל, הלכך אין אנו סוברין ולא נוהגין לעשות כן. וכן כתב רבינו האי, אין אנו מתירין נדרים לא בראש השנה, ולא ביום הכפורים, ולא שמענו מרבותינו שהיו עושין זה כל עיקר, ואתם תחמירו כמותינו, ואל תשנו ממנהג הישיבות, עד כאן, וכבר פשט המנהג בכל המקומות לאמרו. וכתב הרב רבי מאיר מרוטנבורק, שאין לומר יהא רעוא דיהון שביתין ושביקין, אלא יהון שביתין וכו', וכן אין לומר ככתוב בתורת משה עבדך, ונסלח לכל עדת, אלא ונסלח וגומר בלבד, וכן הוא גורס הרא"ש.
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתמחול לנו על כל חטאתינו, ותכפר לנו על כל עונותינו, ותמחול ותסלח לכל פשעינו, והמון העם אומרים שתמחול לנו על כל עונותינו ותכפר לנו על כל פשעינו, ותמחול ותסלח לכל חטאתינו. ואפשר, שהטעם לדבריהם, כדי להסמיך לכל חטאותינו לעל חטא. ולא יתכן, דגרסינן ביומא בפרק אמר להם הממונה (ל"ו ע"ב) תנו רבנן, כיצד מתודה, אומר עויתי פשעתי חטאתי לפניך, אני וביתי. וכן בשעיר המשתלח הוא אומר (ויקרא ט"ז, כ"א) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאותם. וכן במשה הוא אומר (שמות ל"ד, ז') נושא עון ופשע וחטאה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים, עונות אלו הזדונות, וכן הוא אומר (במדבר ט"ו, ל"א) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. פשעים אלו המרדים. וכן הוא אומר (מלכים ב ג', ז') מלך מואב פשע בי, ואומר (שם ח', כ"ב) אז תפשע לבנה בעת ההוא. חטאות אלו השגגות, וכן הוא אומר (ויקרא ד', ב') נפש כי תחטא בשגגה, וכי מאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות, אלא כך הוא מתודה, חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי. וכן בדוד הוא אומר (תהלים ק"ו, ו') חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו. וכן בשלמה הוא אומר (מלכים א ח', מ"ז) חטאנו והעוינו רשענו, וכן בדניאל הוא אומר (דניאל ט', ה') חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו, אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, בשעה שישראל חוטאין לפניך, ועושין תשובה, עשה להם זדונות כשגגות. פירוש, ובשעיר המשתלח נמי הכי קאמר, והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם, שיהו ככל חטאתם. ופסק רבינו סעדיה, והרב רבי יצחק בן גיאת, ובעל העיטור, כרבי מאיר. אבל בעל הלכות גדולות, ורב פלטוי, והריא"ף, ורבינו חננאל, פסקו כחכמים. ובתורת כהנים תני כחכמים, וכן נוהגין העולם, הנה נתבאר שצריך להקדים חטא לעון, ועון לפשע. יש סידורים שכתוב בהן על חטא על סדר אלפא ביתא, ומפרט בו החטאים, ונכון הוא. וכן כתב רב עמרם, והרמב"ם ז"ל, והרב רבי יונה, שצריך לפרט את החטא, וזהו נוסחו. על חטא שחטאנו לפניך באונס, שאנסוהו גוים לעבור על אחת מכל המצות האמורות בתורה, ואם לאו יהרגוהו שיעבור ואל יהרג, שנאמר במצות עשה (ויקרא י"ח, ה') אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ולא שימות בהם, חוץ מעבודת אלילים, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, שיהרג ואל יעבור (פסחים כ"ה ע"ב). בבלי דעת, כמו שנאמר (דברים י"ט, ד') אשר יכה איש את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו מתמול שלשום. בגלוי על שם (שם כ"ט, כ"ח) והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. בדעת ובמרמה, שחטא מדעתו, או רימה את חבירו. בהרהור הלב, לשון חכמים הוא, ואמרו חכמינו ז"ל (יומא כ"ט ע"א) הרהורי עבירה קשין מעבירה. בוידוי פה, כגון ששאלוהו אם חטא ואמר כן חטאתי. בזדון מלשון (תהלים קי"ט, ס"ט) שקר זדים. בחוזק יד, כגון שנתחזק על חבירו, וחטא לו. בטומאת שפתים, על שם (ישעיה ו', ה') כי איש טמא שפתים אנכי, וזהו נבלות הפה. ביצר הרע, שהסיתו לדבר עבירה. ביודעים, כמו שנאמר (ויקרא ד', כ"ג) או הודע אליו חטאתו. בלא יודעים, כמו שנאמר (שם ה', י"ז) והוא לא ידע ואשם. בכחש ובכזב, כמו שנאמר (שם ה', כ"א) וכחש בעמיתו בפקדון, ועל שם (תהלים ע"ח, ל"ו) ובלשונם יכזבו לו. בלשון הרע, על שם (שם י"ב, ד') לשון מדברת גדולות. במראית העין, כגון שראה בעיניו דבר ערוה, וחמד אותה, וזהו שכתוב (במדבר ט"ו, ל"ט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. בנשך ובתרבית, כמו שנאמר (ויקרא כ"ה, כ"ו) אל תקח מאתו נשך ותרבית. בשיח שפתותינו, כגון שדיבר רעה על חבירו, והוא על שם (תהלים ס"ט, י"ג) ישיחו בי יושבי שער. בסתר, על שם (שמואל ב י"ב, י"ב) אתה עשית בסתר. ועל שם (תהלים י', ח') במסתרים יהרוג נקי. בעינים רמות, על שם (משלי ו', י"ז) עינים רמות לשון שקר. בפתחון פה, כלומר, ברוב דברים, וזהו שכתוב (שם י', י"ט) ברוב דברים לא יחדל פשע. בצעדי רגלים, על שם (שם ו', י"ח) רגלים ממהרות לרוץ לרעה. בקפיצת יד, על שם (דברים ט"ו, ז') לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. ברצון, שחטא ברצונו, בלא שום אונס. ובשגגה, על שם נעשתה לשגגה. בתמהון לב, שחטא בתמהון לב, על שם (שם כ"ח, כ"ח) ובתמהון לבב. על חטאים שאנו חייבים עליהם אשם, שנאמר (ויקרא ז', א') וזאת תורת האשם. קרבן, זה קרבן עולה, שהיא מכפרת על הרהורי הלב, כמו שנאמר (יחזקאל כ', ל"ב) והעולה על רוחכם. חטאת, שנאמר (ויקרא ו', י"ח) זאת תורת החטאת. מיתה בידי שמים, כגון זר שאכל תרומה, שנאמר בה (שם כ"ב, ט') ומתו בו כי יחללוהו. כרת, כגון מי שנאמר בו (בראשית י"ז, י"ד) ונכרתה הנפש ההוא. מלקות ארבעים, והן כל לאוין שבתורה. והסימן לאלו, כדי שלא יטעה האדם, להקדים אחד מהם לחברו, אק"ח מכ"ם. על חטאים שאנו חייבים עליהם ארבע מיתות בית דין, והם סקילה שריפה הרג וחנק. יש שקורים החי"ת בקמ"ץ, ויש שקורין אותה בסגו"ל, והוא הנכון, שהיא על משקל הרג. וכן שמעתי שהיה קורא הרא"ש. ובסדר רב עמרם ורבינו סעדיה כתוב סקילה שריפה סמוך עם מה שלפניו, בלא פירוד. על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, בין שיש בה קום עשה, הוא חוזר על מצות עשה, ובין שאין בה קום עשה, הוא חוזר על מצות לא תעשה. בין שגלויים לנו, ובין שאינן גלויים לנו, על שם (דברים כ"ט, כ"ח) והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. את שגלויים לנו כבר אמרנום לפניך ה' אלהינו, שעד עתה פרטנו הגלויות לנו, ואת שאינן גלויים לנו הכל גלוי וצפוי לפניך ה' אלהינו, וחטאנו על כולם, כמו שנאמר הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, כך קורין המון העם. ולא יתכן, כי הכתוב לא בא להורות שאנו חוטאים על כולם, אלא בא להורות שהכל גלוי לפניו. והנכון שלא לומר וחטאנו על כולם, אלא הכל גלוי וצפוי לפניך ה' אלהינו, כמו שנאמר הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. וכן כתב הרב מאיר מרוטנבורק, שאין נכון לאומרו, וגם רב עמרם ורבינו סעדיה לא כתבוהו. כי אתה סולחן לישראל, על שם (תהלים פ"ו, ה') כי אתה ה' טוב וסלח, ומוחלן לשבטי ישורון, לקח לשון לשבטי ישורון, לרמז עלותם לרגל לירושלים, להתכפר ולהתפלל, על שם (שם קכ"ב, ד') ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה'. ויש לנו ללמוד מן השבטים, שהיו מניחים בתיהם ובאין ממרחק לירושלים, להתכפר בקרבנותיהם, כל שכן אנחנו, שאין אנו זזים ממקומנו שיש לנו להודות לשם ה' ולבקש מחילה וסליחה. ומבלעדיך אין לנו מוחל וסולח, על שם (ישעיה מ"ד, ו') ומבלעדי אין אלהים. ויש אומרים ומבלעדיך אין לנו מוחל וסולח אלא אתה. וכתב רבינו סעדיה, המוסיף אלא אתה אחר שאומר ומבלעדיך, טועה הוא. וכבר ביארנו למעלה, בסוף תפילת שמונה עשרה, שהחותם כאן ברוך אתה ה' במלך הסלחן שהוא טועה, ועוד אם כן הוי להו שמונה ברכות בתפילה, ואנן שבע תנן בלבד. אלהי עד שלא נוצרתי, פירוש, קודם שלא נוצרתי, איני כדאי, לא הייתי חשוב והגון להיות נוצר. ועכשו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי, פירוש, מה אני ומה חשיבותי. עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי, שאני עפר. הרי אני לפניך ה' אלהי ככלי מלא בושה וכלימה יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא אחטא, כלומר, לסייעני שלא אחטא, על דרך מאמרם ז"ל (יומא ל"ח ע"ב) הבא ליטהר מסייעין אותו. ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים. מרוק, ענין שטיפה והדחה כמו (ויקרא ו', כ"א) ומרק ושטף במים, כלומר הפרע ממני, אך ברחמים. ובקשה זו היא שנויה בברכות בסוף פרק היה קורא בתורה (י"ז ע"א). ואומר שליח צבור קדיש, ומתחיל בסליחות ותחנונים ופזמונים ווידויים, ווידוי גדול בכללם, כמו שאומר באשמורת, ואחר כך אומר מה נאמר לפניך יושב מרום. על חטא, על חטאים, סקילה שריפה הרג וחנק, עד ומוחל וסולח. ואומר אדיר ונאור, על שם (תהלים ע"ו, ה') נאור אתה אדיר. בורא דוק, על שם (ישעיה מ', כ"ב) הנוטה כדוק שמים. וכנה השמים בלשון דוק, שרצה לומר קרום, מפני שהם כקרום, וכן בלשון חכמים ז"ל (עבודה זרה ה' ע"ב) בדוקין שבעין. וחלד היא כינוי לארץ, על שם (תהלים מ"ט, ב') האזינו כל יושבי חלד. גולה עמוקות, על שם (איוב י"ב, כ"ב) מגלה עמוקות מני חושך ויוציא לאור צלמות. דובר צדקות, על שם (ישעיה ס"ג, א') אני מדבר בצדקה רב להושיע, הדור בלבוש, על שם (ישעיה ס"ג, א') זה הדור בלבושו. ואין זולתו, על שם (דברים ד', ל"ה) אין עוד מלבדו. זוכר הברית, על שם (שמות ו', ה') ואזכור את בריתי. חונן שארית, על שם (עמוס ה', ט"ו) אולי יחנן ה' אלהי צבאות שארית יוסף. טהור עינים, פירוש, זך המראה. טהור, מלשון (שמות כ"ד, י') וכעצם השמים לטוהר. עינים, מלשון (במדבר י"א, ז') ועינו כעין הבדלח, וכן (יחזקאל א', ד') וארא וגו' כעין חשמל. יושב שמים, על שם (תהלים ב', ד') יושב בשמים ישחק. קרוב לקוראיו רחום וחנון, על שם (שם קמ"ה, י"ח) קרוב ה' לכל קוראיו, רחום וחנון, פסוק הוא (שם ק"ג, ח'). ככתוב על יד נביאך, מי אל כמוך וכו'. ואחר כך אומר ויעבור, ואומר קדיש שלם. ואם חל בשבת אומר ויכלו, וברכת מגן אבות בדברו, כמו בשאר שבתות. וחותם בשל שבת בלבד, ואינו מזכיר של יום הכפורים. וכבר כתבנו הטעם, בתפילת ליל שבת. ואומר קדיש, ואחר כך סליחות ותחנונים, ואחר כך אומר קדיש שלם, ומתחיל לקרות מתהלים מן אשרי האיש עד לבטח תושיבני (שם א' ד'). ויש שקורין עד סוף מזמור ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ (שם ח', י'). ואחר כך אומר קדיש יהא שלמא רבה.
ולאחר שאומר כל נדרי מחזיר ספר תורה למקומו. וקורין קריאת שמע בברכותיה, וחותמין ופרוס עלינו וכו', ואומר שליח צבור קדיש עד לעילא. ומתפללין שלשה ראשונות, כמו בראש השנה, ואומר אתה בחרתנו וכו'. ואומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הכפורים הזה, את יום סליחת העון הזה, על שם (שמות ל"ד, ט') וסלחת לעוננו ולחטאתנו. ואין לומר את יום טוב מקרא קודש, אלא את יום מקרא קודש הזה, כי אינו יום טוב. למחילה, לשון חכמים הוא. ולסליחה, על שם (במדבר י"ד, י"ט) סלח נא לעון העם הזה. ולכפרה, על שם (דברים כ"א, ח') כפר לעמך ישראל אשר פדית. ולמחול בו את כל עונותינו, באהבה מקרא קודש וכו'. שנאמר (ויקרא כ"ג, כ"ז) יום הכפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם. אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו. מחילה לשון חכמים הוא. ועוד, על שם דאמרינן בספרי (דברים ל"ב, י"ח) ותשכח אל מחללך. האל המוחל לך על כל עונותיך. וביום הכפורים הזה מחה, על שם (ישעיה מ"ד, כ"ב) מחיתי כעב פשעיך, והעבר פשעינו, על שם (מיכה ז', י"ח) ועובר על פשע, מנגד עיניך, על שם (עמוס ט', ז') ואם יסתרו מנגד עיני. כאמור אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך וכו', ואומר אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא. ואומר בו ביום הכפורים הזה, ביום סליחת העון הזה, ביום מקרא קודש הזה. ואחר כך אומר אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על על העולם כולו בכבודך. וכתב אבן הירחי, מנהג בצרפת שאין אומרין יעלה ויבא. ורב עמרם כתב שאין אומר לא זה ולא זה. אבל בספרד ובפרובינצא אומרים את שניהם, וכך יראה לי, דהא אמרינן בראש השנה (ל"ב ע"ב) שלכך אין אנו אומרים הלל ביום הכפורים, מפני שהקדוש ברוך הוא יושב על כסא דין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו, ואין בדין לומר שירה. ועוד אמרינן התם (ט"ז ע"ב) בינונים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו, נכתבין לחיים, לא זכו, נכתבין למיתה, אם כן מלך העולם יושב על כסא המלוכה, לשפוט ולדון את בריותיו וראוי לומר מלוך, עד כאן. ואומר והשיאנו, עד ודברך אמת וקיים לעד, וחותם ברוך אתה ה' מוחל וסולח לעונות עמו ישראל מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכפורים, ואומר שלושה אחרונות, כמו של ראש השנה, עד המברך את עמו ישראל בשלום אמן. ואחר כך אומר. אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך תפילתנו, ואל תתעלם מתחינתנו. שני פסוקים הם האחד (תהלים פ"ח, ג') תבא לפניך תפלתי. והשני (תהלים נ"ה, ב') האזינה אלהים תפילתי ואל תתעלם מתחינתי. שאין אנו עזי פנים, על שם (עיין יחזקאל ב', ד') והבנים קשי פנים. וכתיב (משלי כ"א, כ"ט) העז איש רשע בפניו. וקשי עורף, על שם (שמות ל"ד, ט') כי עם קשי עורף הוא, לומר לפניך ה' אלהינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו. על שם (ירמיה ג', י"א) צדקה נפשה משובה ישראל. אבל אנחנו חטאנו. אף על פי שנתקן וידוי זה על סדר האלפא ביתא, אמר תחילה חטאנו קודם לשאר וידויין, כדאמרינן בתנחומא (חוקת י"ט) ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו, וכיון שאמרו חטאנו מיד נתרצה להם. ואומר במקום אחר, שכל מי שחטא ואומר חטאתי, אין רשות למלאך ליגע בו. יש מפרשים אבל כמשמעו, אלא חטאנו, ויש מפרשים כמו (בראשית מ"ב, כ"א) אבל אשמים אנחנו. כלומר, באמת חטאנו. אנחנו ואבותינו, על שם (נחמיה א', ו') ומתודה על חטאות בני ישראל אשר חטאנו לך. ואני ובית אבי חטאנו. ועל שם (נחמיה ט', ב') ויתודו על חטאותיהם ועונות אבותיהם, וכתיב (ירמיה ג', כ"ה) כי לה' חטאנו אנחנו ואבותינו. אשמנו על שם (עזרא ט', ו') ואשמותינו גדלה עד לשמים. בגדנו. על שם כי בגדנו בך, וכתיב (ירמיה ג', ח') בגדה יהודה. גזלנו, על שם גזל אח דברנו דופי, על שם (במדבר כ"א, ז') כי דברנו בה' ובך. וכתיב (תהלים נ', כ') בבן אמך תתן דופי. ודופי הוא דבר גנאי, כדי לדחות את חבירו ממקום שיש לו תועלת ממנו, והוא מלשון (במדבר ל"ה, כ') יהדפנו, והחכם רבי יוסף קמחי ז"ל פירשו, מורכב משתי מלות, דו פי, ודו הוא שנים, בארמית. טב למיתב טן דו (קדושין מ"א ע"א) דו פרצופין, וכן בלע"ז דו שנים. ופירוש המלה שתי פיות ידבר, אחד בפניו, ואחד שלא בפניו. העוינו והרשענו, שניהם יחד בעזרא (דניאל ט', ה'). זדנו, על שם (תהלים י"ט, י"ד) גם מזדים חשוך עבדך. חמסנו, על שם (שם נ"ה, י') כי ראיתי חמס וריב בעיר. וכן (יחזקאל כ"ב, כ"ו) חמסו תורתי. טפלנו שקר, על שם (תהלים קי"ט, ס"ט) טפלו עלי שקר זדים, וכן (יחזקאל כ"ב, כ"ח) טחו להם תפל. יעצנו רע, על שם (תהלים ס"ב, ה') אך משאתו יעצו להדיח. כזבנו, על שם (שם) ירצו כזב. לצנו, על שם (ישעיה כ"ח, כ"ב) ועתה אל תתלוצצו. מרדנו, על שם (יחזקאל ב', ג') שולח אני אותך אל בני ישראל אל הגוים המורדים אשר מרדו בי. נאצנו, על שם (ישעיה ה', כ"ד) ואת [אמרת] קדוש ישראל נאצו. סררנו, על שם (הושע ד', ט"ז) כי כפרה סוררה סרר ישראל. וכן (תהלים ע"ח, ח') דור סורר ומורה. עוינו, על שם (ישעיה י"ט, י"ד) בקרבה רוח עועים. פשענו, על שם (יחזקאל ב', ג') המה ואבותם פשעו בי. צררנו לא נמצא כתוב כן גבי ישראל, אלא (תהלים קמ"ג, י"ב) והאבדת כל צוררי נפשי, שהיה אומר על רשעי ישראל, שהיו מתגרין בו. קשינו, על שם (שמות ל"ב, ט') כי עם קשה עורף הוא, וכתיב (מלכים ב י"ז, י"ד) ויקשו את ערפם. רשענו, על שם (מלאכי ג', י"ט) והיו כל זדים וכל עשה רשעה, שהוא מדבר ברשעי ישראל. שחתנו, על שם (שמות ל"ב, ז') כי שחת עמך. תעבנו, על שם (מיכה ג', ט') המתעבים משפט. תעינו, על שם אנשי תועי לבב הם (צריך לומר עַם. תהלים צ"ה, י'). תעתענו, על שם (דברי הימים ב ל"ו, ט"ז) ומתעתעים בנביאיו. סרנו ממצותיך וממשפטיך, על שם (נחמיה ט', כ"ט) ולא שמעו למצותיך ובמשפטיך חטאו בם. ולא שוה לנו, כלומר, ולא עלתה בידינו הצלחה באותו מרד על שם (איוב ל"ג, כ"ז) חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. ואתה צדיק על כל הבא עלינו וגומר, פסוק הוא (נחמיה ט', ל"ג). מה נאמר לפניך, על שם (עזרא ט', י') מה נאמר אלהינו אחרי זאת כי עזבנו מצותיך. יושב מרום, שנאמר (ישעיה ל"ג, ה') שוכן מרום. ואמר יושב, על שם (תהלים ט', ה') ישבת לכסא שופט צדק, רמז שיעשה לנו צדק במשפטו. מה נספר לפניך שוכן שחקים, לפי שהניח שוכן שנכתב אצל מרום, חזר ואמרו אצל שחקים, ולקח לשון מה נספר, על שם (איוב ל"ח, ל"ז) מי יספר שחקים בחכמה. הנסתרות והנגלות אתה יודע, על שם (דברים כ"ט, כ"ח) הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, וכל שכן לה' אלהינו, שהם ידועים ונגלים. אתה יודע רזי עולם, על שם (דניאל ב', כ"ט) וגלא רזיא הודעך
מה די להוא. ותעלומות סתרי, על שם (תהלים מ"ד, כ"ב)
כי הוא יודע תעלומות לב. ולקח סתרי כל חי, לרמוז, שעל כן יודע הכל, לפי שבידו נפש כל חי. אתה חופש כל חדרי בטן, על שם (משלי כ', כ"ז) נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. רואה כליות ולב, פסוק הוא (ירמיה כ', י"ב). אין כל דבר נעלם ממך כיון שאתה רואה כליות ולב, וזו היא המחשבה, כי הלב חושב, והכליות יועצות. ואין נסתר מנגד עיניך, כיון שאתה חופש כל חדרי בטן, וכיון שהכל לפניך.
שחרית נכנסין לבית הכנסת, ומסדרין הברכות, וקורין הזמירות, כמו בשבת, ומוסיפין אחר יושב בסתר עליון שנים עשר מזמורים, יש מהן מענין היום, ויש מהן בעבור שהם מזמורים של בקשה ותחנונים הצריכים ליום, ואלו הן, תפלה לדוד שמעה ה' צדק (תהלים י"ג). לדוד אליך ה' נפשי אשא (כ"ה). לדוד משכיל אשרי נשוי פשע (ל"ב). למנצח מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא (נ"א). למנצח מזמור לדוד שיר לך דומיה תהילה (ס"ה). למנצח לבני קרח מזמור רצית ה' ארצך (פ"ה). תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני (פ"ו). לדוד ברכי נפשי את ה' (ק"ג). ברכי נפשי את ה' (ק"ד). ואומר הללויה הללו את שם ה' (קל"ג). ומזמור שירו לה' שיר חדש (קמ"ט). ואומר שיר למעלות אשא עיני אל ההרים (קכ"א). שיר המעלות אליך נשאתי את עיני (קכ"ג). שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי (קכ"ב). שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו (קכ"ד). שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה' (ק"ל). ואומר הודו לה' כי טוב. וברוך שאמר. וגומר הזמירות, וקורין קריאת שמע בברכותיה, ומתפללין שבע ברכות כמו של ערבית. כתוב בתשובת הגאונים מנהג של ישיבה לומר בשחרית שבע פעמים ויעבור, ובמוסף שבע פעמים, ובמנחה שש, ובנעילה שש. ואבי העזרי כתב, קבלתי שבתפילת יוצר יש לומר שלוש עשרה פעמים ויעבור, כנגד שלוש עשרה מידות. ורב נטרונאי כתב, מנהג של ישיבות, בשחרית אומר שבע סליחות, ובמוסף אומר חמש, ובמנחה שלוש, ואם יש פנאי אומר חמש. וחוזר שליח צבור התפלה. וכתב רב עמרם, ויורד שליח צבור ואומר במגן ומחיה ובהמלך הקדוש דברי ריצוי וסליחה, ולא דבר קצוב הוא, ולא חובה, אלא שבח והודאה, והזכרת זכות אבות, ומה שירצו אומר, להרבות או למעט, ולפנינו אין אומר אלא דבר מועט בשלוש ראשונות. אבל סליחות ורחמים חובת היום הן. ואומר אתה בחרתנו. מחול לעונותינו, עד לפני ה' תטהרו. ואומר הוידוי. וגרסינן ביומא אמר רב המדוראי, הוה קאמינא קמיה דשמואל, והוה יתיב, וכד מטי שליחא דצבורא למימר אבל חטאנו קם אכרעיה וכו'. וכתב גאון, דמהא שמעינן שכל העם צריכין לעמוד כשיאמר שליח צבור אבל חטאנו, אף על פי שכל אחד ואחד התוודה בתפילתו. ואחר כך אומר מה נאמר לפניך יושב מרום. על חטא, על חטאים. סקילה שריפה, עד מוחל וסולח, ואומר אדיר ונאור. ואחר כך אומר יעלה ויבא. מלוך על כל העולם. והשיאנו רצה ומודים. וברכת כהנים ושים שלום. ואומר ואתם הדבקים.
ואומר קדיש עד לעילא. ומתפללין תפילת מוסף, שלוש ראשונות, אתה בחרתנו. מפני חטאינו, עלינו לשבח, אוחילה, מחול לעונותינו. יעלה ויבא, מלוך על כל העולם, והשיאנו, רצה ומודים, ושים שלום, ואומר הוידוי, ועל חטא, סקילה שריפה, אלהי עד שלא נוצרתי. וחוזר שליח צבור התפלה, שלוש ראשונות, אתה בחרתנו, מפני חטאינו, עלינו לשבח, אוחילה, מחול לעונותינו, עד לפני ה' תטהרו. ואומר אלהינו ואלהי אבותינו היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל וכו' ואומר סדר עבודה, ואחר כך אומר וידוי, מה נאמר לפניך יושב מרום. על חטא, על חטאים, סקילה שריפה, עד מוחל וסולח, ואומר אדיר ונאור. ואחר כך אומר יעלה ויבא. מלוך על כל העולם. והשיאנו, רצה ומודים. וברכת כהנים ושים שלום, ואומר ואתם הדבקים, ואומר קדיש תתקבל, ומאריכין בסליחות ופזמונים, עד שיגיע זמן תפילת המנחה. למנחה אומר אשרי, וסדר קדושה, וקדיש עד לעילא. וכתב הרב רבי יעקב בן הרא"ש ז"ל (טור אורח חיים סימן תרכ"ב) ויראה שאין לומר ואני תפלתי, אף אם חל בשבת, כי מה שאומר אותו במנחה בשבת הוא על פי המדרש, שדורש בו, שאף על פי שאנו אוכלין ושותין אנו באין להתפלל, כמו שכתבנוה במנחת שבת, וזה לא שייך ביום הכפורים, לאפוקי ממנהג המקומות שאומרים אותו בכל פעם, אפילו כשחל בחול.
ומחזיר ספר תורה למקומו, ואומר קדיש עד לעילא. ומתפללין כמו ביוצר, וחוזר שליח צבור הוידויים כמו בשחרית. ואומרים קדיש תתקבל. ואם חל בשבת אומר צדקתך, ומאריכין בסליחות ופזמונים, עד שיגיע זמן תפילת נעילה, וזמנה סמוך לשקיעת החמה. וגרסינן בירושלמי דתענית (פ"ד ה"א) אימת היא נעילה, רבנן דקסרי אמרין, אתפלגין רב ורבי יוחנן, רב אמר [בנעילת שערי שמים, ורבי יוחנן אומר בנעילת] שערי היכל. פירוש, והוי ביום, אחר הקטורת והעלאת הנרות, אמר רבי יודן ענתותאה מתניתין מסייעא לרבי יוחנן, בג' פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהם ארבע פעמים ביום, שחרית במוסף במנחה בנעילה, בתעניות, ובמועדות, וביום הכפורים. אית לך מימר נעילת שערי שמים, הא איתקש נשיאות כפים לשירות, דכתיב (דה"א כ"ג, י"ג) לשרתו ולברך בשמו, מה שירות ביום אף נשיאת כפים ביום. אחוה דאימיה דרב אחא הוה ציר גולתיה דרב ביום צומא רבא, פירוש, היה שומר טליתו של רב, ודומה לו מה דאמרינן בשבת (כתובות ס"ז ע"ב) הוה ציר זוזי בסודרי. אמר לו כד תחמי שימשא בריש דיקלי הב לי גולתאי, דליצלי נעילת שערים, מיחלפא שיטתיה דרב, תמן הוא אומר בנעילת שערי שמים, ובהא אמר בנעילת שערי היכל. אמר רב הונא, על ידי דהוה רב מאריך בצלותיה סגי הוה מגע לנעילת שערי שמים. פירוש, סוף תפילת נעילה שלו היתה נמשכת עד נעילת שמים. ולמדנו מזה, שאפילו לרב אם רצה מתחיל להתפלל קודם שקיעת החמה, אלא שנמשכת התפילה עד צאת הכוכבים. ולרבי יוחנן צריך שישלים תפילתו קודם פלג המנחה, והוא סמוך לשקיעת החמה. וקיימא לן רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן. ובירושלמי בפרק בתרא (דיומא) [דתענית] (פ"ד ה"א) פליג אם תפילה של נעילה פוטרת של ערבית, והלכתא דאינה פוטרת, משום דתפילת ערבית האידנא קבעוה חובה. תפילת נעילה, אומר קדיש עד לעילא, ומכריז שליח צבור לקהל לומר חתמנו לחיים. מה אנו מה חיינו. ומתפללין שלוש ראשונות, ואומר במקום כתיבה חתימה, ולא במקום זכירה. ואומר אתה בחרתנו. מחול לעונותינו, יעלה ויבא, מלוך, והשיאנו, רצה ומודים, ושים שלום, ואומר מה נאמר לפניך יושב מרום, עד הלא הנסתרות והנגלות אתה יודע. ואומר. מה אנו, על שם (עיין דברי הימים א י"ז, ט"ז). מי אני. מה חיינו על שם (תהלים פ"ח, ד') וחיי לשאול הגיעו. מה חסדנו על שם (הושע ו', ד') וחסדכם כענן בוקר. מה צדקנו על שם (ישעיה ס"ד, ה') וכבגד עדים כל צדקותינו. ואין לומר מה ישענו, כי השם הגדול והנורא הוא ישענו. מה מעשנו על שם (קהלת ה', ה') וחבל את מעשה ידיך. מה כחנו על שם (איוב ו', י"א) מה כחי כי איחל. מה גבורתנו, על שם (ירמיה ט', כ"ב) ואל יתהלל הגיבור בגבורתו. מה נאמר לפניך ה' אלהינו, הלא כל הגבורים כאין לפניך, על שם (ישעיה מ', כ"ג) הנותן רוזנים לאין, ולקח לשון גבורים, לפי שאמר מה גבורתנו. ולפי שאמר הגיבורים, אמר אחר כך ואנשי השם כלא היו, על שם (בראשית ו', ד') המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם. וכתיב בתריה ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי וגו'. וזהו כלא היו, והוא על שם (עובדיה א', ט"ז) והיו כלא היו. וחכמים כבלי מדע, על שם (ישעיה מ"ד, כ"ה) משיב חכמים אחור, וכתיב (ירמיה ט', כ"ב) אל יתהלל חכם בחכמתו. ונבונים כבלי השכל, על שם (ישעיה ה', כ"א) הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים. כי כל מעשינו תוהו, על שם (שם מ', כ"ג) שופטי ארץ כתוהו עשה. וימי חיינו הבל לפניך, על שם (תהלים צ', ד') כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר, ועל שם (איוב ח', ט') כי צל ימינו עלי ארץ, וכן (תהלים צ', ט') כי כל ימינו פנו בעברתך. ולקח לשון הבל, על שם (קהלת ג', י"ט) כי הכל הבל. ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, פסוק הוא (שם). אתה הבדלת אנוש מראש. בעבור שחטא אדם הראשון נטרד מגן עדן. שנאמר (בראשית ג', כ"ג) וישלחהו ה' אלהים מגן עדן. ואמר הבדלת, על שם (דברים כ"ט, כ') והבדילו ה' לרעה, ואמר אנוש, בעבור שחטא, על שם (תהלים י', י"ח) לערוץ אנוש מן הארץ. וכתיב (שם ט' כ"א) ידעו גוים אנוש המה סלה. ותכירהו לעמוד לפניך, בעבור שנתחרט אדם הראשון לא גרשו מכל וכל, אלא השכינו מקדם לגן עדן, לעמוד לפניו, והוא על שם (ירמיה ט"ו, י"ט) אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד. ואמר ותכירהו, כלומר, הכרת אותו, ולא התנכרתו, אף על פי שחטא, והיה בידך לעשות לו רע. כי יאמר לך מה תפעל, על שם (קהלת ח', ד') באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה, ואם יצדק מה יתן לך, על שם (איוב ל"ה, ז') אם צדקת מה תתן לו, כלומר, אם ירצה להיות צדיק ולעבדך מה תתן לו, כי הטוב שלו הוא. ותתן לנו באהבה את יום הכפורים הזה וכו'. למען נחדל מעושק ידינו וכו', כלומר, אינו דן אותנו בכל (שנה) [שעה] שאנו חוטאים, אלא הוא ממתין לנו עד יום הכפורים, אולי נשוב בינתים. ואתה ברחמיך הרבים רחם עלינו וכו', ואתה אלוה הסליחות, שנאמר (תהלים ק"ל, ד') כי עמך הסליחה. ועוד כתיב (דניאל ט', ט') לה' אלהינו הרחמים והסליחות. חנון ורחום ארך אפים ורב חסד, פסוק הוא (תהלים ק"ג, ח') והמוסיף ואמת טועה הוא, כי אינו כתוב בפסוק. ומרבה להטיב, על שם (שם ל"א, כ') מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ורוצה אתה בתשובתן של רשעים וכו', שנאמר (יחזקאל ל"ג, י"א) אמור אליהם חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות רשע וגו', ונאמר (שם י"ח, כ"ג) החפץ אחפוץ במות רשע וגו', ונאמר (שם י"ח, ל"ב) כי לא אחפוץ במות המת נאם ה' וגו'. ואומר כי אתה סלחן לישראל וגו', אלהי עד שלא נוצרתי וכו'.
וחוזר שליח צבור התפילה, ואומר וידוי באמצע, כמו בשאר התפילות. ואומר כתר, כמו במוסף. ואומר ברכת כהנים. ואם יש שהות ביום אומר סליחות. ואחר כך מתפללין ערבית, דהלכתא כרבי יוחנן, דאמר תפילת נעילה אינה פוטרת של ערבית אלא לכשתחשך מתפללין תפילת חול.
ונהגו לאחר שמתפללין ערבית לתקוע סימן קשר"ק פעם אחד, ואחר כך אומר (קהלת ט', ז') לך אכול בשמחה לחמך וגומר, מפני שאומר במדרש קהלת (ט, ז' עיין שם) בשעה שישראל נפטרין מבתי הכנסיות במוצאי יום הכפורים, בת קול יוצאת, ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך, כבר נשמעה תפילתכם לפני כריח ניחוח. וכתב רבינו האי בתשובת שאלה, מנהג כל ישראל לתקוע במוצאי יום הכיפורים, ולא מצאנו טעם לומר שהוא חובה. אלא דומה שהוא זכר ליובל, שנאמר בו (ויקרא כ"ה, ט') ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם. ולפי שאינו ברור בחשבון זמן היובל התקינו לתקוע בכל שנה, זכר ליובל. והיינו דאמרינן (ראש השנה ח' ע"ב) מראש השנה ועד יום הכפורים שבשנת היובל לא היו עבדים נפטרין לבתיהם, ולא שדות חוזרות לבעליהן, תקעו בית דין בשופר ביום הכפורים, עבדים נפטרין לבתיהן, ושדות חוזרות לבעליהן, וזהו זכר ליובל שהיו עושין בזמן הבית. וגם תוקעין אותו, כמו העבדים כשיוצאין לחירות תוקעין לחירות דרור.
והרב רבי יצחק בן גיאת כתב, שתוקעין בשופר, כדי לערבב את השטן, דאמרינן בפרק קמא דיומא (כ' ע"א) שהשטן יש לו רשות להשטין כל ימות השנה, חוץ מיום הכפורים, שאין לו רשות, שנאמר (זכריה ג', ב') יגער ה' בך השטן, בגימטריא שס"ד, כמנין ימות החמה פחות יום אחד, שהוא יום הכפורים, ולמוצאי יום הכפורים ירצה להשטין, וקול השופר מערבבו, שופר, נוטריקון אין שטן ואין פגע רע. ואל יקשה מה שכתוב באיוב (א', ו') ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם. ותרגם המתרגם והוא ביום דינא רבא יום שבוק סורחנייא אתו כיתי מלאכיא למיקם בדינא קדם ה'. שמשמע שהוא משטין גם ביום הכפורים, יש לומר, כי קודם מתן תורה היה משטין, אבל כיון שנתקדש יום זה. וניתנו בו הלוחות, והוא יום מחילה וסליחה, אינו יכול להשטין, ועליו נאמר (משלי ט"ו, י"ח) איש חמה יגרה מדון, איש חימה בגימטריא השטן.
ויש יחידים שנוהגין לעמוד על רגליהם ביום הכפורים כל היום. ויש סמך לזה, מדאמרינן בפרקי דרבי אליעזר (פמ"ו) ראה סמא"ל שלא מצא עון לישראל ביום הכפורים, אמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת, מה מלאכי השרת יחפי רגל, כך ישראל יחפי רגל ביום הכפורים, מה מלאכי השרת אין להם אכילה ושתיה, כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים. מה מלאכי השרת אין להם ישיבה, כך ישראל עומדין על רגליהם ביום הכפורים. מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם, כך ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא, כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים. והקדוש ברוך הוא שומע עדות הקטיגור על ישראל, ומכפר עונותיהם, שנאמר (ויקרא ט"ז, ל') כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. כל הסליחות שאומר שליח צבור ביום הכפורים אינם צריכים פירוש, כי מבוארים הם, חוץ מזה שהוא צריך פירוש. אלהינו ואלהי אבותינו אל תעש עמנו [כלה] על שם (יחזקאל י"א, י"ג) כלה אתה עושה. תאחז ידך במשפט, על שם (דברים ל"ב, מ"א) ותאחז במשפט ידי. כלומר, אל תעש עמנו כלה בעת שתאחז ידך במשפט, דהיינו ביום שתשפטנו. פירוש אחר, אל תעש עמנו כלה, אלא אוחז ידך במשפט, ואל תשפטנו במהרה, והוא על דרך (ירמיה י', כ"ד) יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני. והראשון נכון. בבוא תוכחה נגדך, על שם (ישעיה נ"ט, י"ד) ונכחה לא תוכל לבא, כלומר, ביום שתתוכח עמנו על חטאתינו. שמנו מספרך אל תמח, על שם (שמות ל"ב, ל"ב) מחני נא מספרך וכו'. והוא ספר חיים. גשתך לחקור מוסר, על שם (תהלים מ"ד, כ"ב) הלא אלהים יחקור זאת. כלומר, בעת גישתך לחקרנו במוסרך. רחמיך יקדמו רגזך, על שם (שם ע"ט, ח') מהר יקדמונו רחמיך, ועל שם שמסיים פסוק זה כי דלונו מאד אמר מיד דלות מעשים בשורך, ואמר רגזך על שם (ישעיה י"ד, ג') מעצבך ומרגזך ורבותינו ז"ל נשתמשו בזה הלשון הרבה. דלות מעשים בשורך, כל שם (במדבר כ"ד, י"ז) אשורנו ולא קרוב. כלומר, כשתביט מעשינו הרעים והדלים. קרב צדק מאליך, על שם (תהלים ס"ט, י"ט) קרבה אל נפשי גאלה. מאליך, מעצמך, ורבותינו ז"ל נשתמשו בזה הלשון הרבה. והטעם, מצד עצמך, שאתה חסיד ומטה כלפי חסד, צדקנו במשפטיך, ואף על פי שאין אנו ראויים לכך מצד דלות מעשינו, הורינו בצעקנו לך, על שם (איכה ב', י"ח) צעק לבם אל ה', הורינו פירושו אבינו, כמו (בראשית מ"ט, כ"ו) על ברכות הורי. צו ישועתנו במפגיע, על שם (איוב ל"ו, ל"ב) ויצו עליה במפגיע, כלומר, צווה ישועתנו בתפילה שאנו מתפללין לפניך. מפגיע מלשון (ירמיה ז', ט"ו) ואל תפגע בי. ותשיב שבות אהלי תם, על שם (שם ל', י"ח) כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב. ואמר תם, על שם (בראשית כ"ה, כ"ז) ויעקב איש תם יושב אהלים. פתחיו ראה כי שממו, על שם (דניאל ט', י"ח) וראה שוממותנו והעיר אשר נקרא שמך עליה. זכור נאמת, פירוש, זכור מה שאמרת, והוא מלשון נאום ה'. עדות לא תשכח מפי זרעו, שנאמר (דברים ל"א, כ"א) כי לא תשכח מפי זרעו. ולכן חותם תעודה תתיר, סודך שים בלמודך. על שם שכתוב (ישעיה ח', ט"ז) צור תעודה חתום תורה בלימודי. הוא מבקש מאת השם שיתיר אותו חותם. והטעם שיגיע העת שיבא אליהו שיפרש לנו סודות התורה, שהם סתומות מעינינו. טבור אגן הסהר נא אל יחסר המזג. מבקש גם כן שיחזיר את הסנהדרין ללשכת הגזית כבתחילה, כמו שאמר הכתוב (שיר השירים ז', ג') שררך אגן הסהר, נא אל יחסר המזג. ידע את אשר ידעוך, על שם (דברי הימים א כ"ח, ט') דע את אלהי אביך ועבדהו. כלומר רחם על המכירים אותך ומקבלים עליהם את אלהותך. ידע מלשון (שמות ב', כ"ה) וידע אלהים. מגר את אשר לא ידעוך על שם (שם ה', ב') לא ידעתי את ה'. מגר, ענין מפלה, כמו (תהלים פ"ט, מ"ה) וכסאו לארץ מגרת. ותרגום (בראשית מ"ט, י"ז) ויפול רוכבו אחור תמגר רוכביהון לאחורא. כי תשיב לבצרון לכודים אסירי התקוה, על שם (זכריה ט', י"ב) שובו שובו לבצרון אסירי התקוה. ופירוש בצרון ענין חזק, כמו (דברים א', כ"ח) ערים גדולות ובצורות. והטעם חוזר על מה שלמעלה הימנו, כלומר, מגר את אשר לא ידעוך, כאשר תחזק את ישראל בעת ביאת הגואל, שהם עתה בגלות, והם לכודים ואסירים, ומקוים לגאולה זה כמה שנים. כמו שאומר במדרש תהילים קוה קויתי ה' (תהלים מ', ב') זהו שאומר הכתוב (ישעיה כ"ה, ט') ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו, אין ביד ישראל אלא הקיווי בלבד, כדי שיגאלו בשכר הקיווי, וכן הוא אומר טוב ה' לקוו (איכה ג', כ"ה), ואמר (זכריה ט', י"ב) שובו לבצרון אסירי התקוה, שמא תאמר עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, קוה אל ה', וכן אומר (תהלים ל"א, כ"ה) חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה', דוד שקיוה לי עניתיו, לכך קווה קויתי.
